בקצרה: מפעל מזון פעיל חוצה בקלות את סף חובת הממונה (300 טון שווה ערך נפט, כ-1.5 מיליון קוט"ש בשנה), ומפעל בינוני עד גדול גם את סף הסקר (1,250 טון, כ-6 מיליון קוט"ש). הצרכן השולט הוא בדרך כלל הקירור התעשייתי, ואחריו ייצור הקיטור ואוויר הדחוס. המנופים הגדולים לשימור אנרגיה הם בקרת לחץ עיבוי צף, השבת חום, איטום דליפות אוויר דחוס, נצילות משאבות, ובקרת מחזורי הפשרה ושטיפת CIP. הצריכה הסגולית נמדדת בקוט"ש ליחידת תפוקה, אך תמהיל המוצרים מקשה להשוות בין מפעלים, ולכן משווים כל מערכת לנצילות שאפשר להשיג בה. סקר מאתר בדרך כלל פוטנציאל שימור של 10 עד 25 אחוז בהחזר השקעה של שנה עד שלוש. נקודה קריטית: הסטת עומסים לשעות שפל בתעו"ז ותיקון כופל הספק חוסכים כסף אבל לא קוט"ש, ולכן הם אופטימיזציה כספית ולא שימור אנרגיה, ויש להציג אותם בנפרד. כל הסכומים ללא מע"מ.
למה סקר אנרגיה במפעל מזון שונה מסקטורים אחרים
מפעל מזון מחבר במקום אחד שלושה עולמות אנרגטיים שברוב הסקטורים מופיעים בנפרד: קירור עמוק וקבוע לשמירת שרשרת הקור, חום בטמפרטורות גבוהות לתהליכים כמו פסטור, בישול, אפייה וניקוי, וכוח מכני להנעת קווי הייצור. השילוב הזה הופך את מפת הצריכה לצפופה ומגוונת, ובו זמנית גם למעניינת לחיסכון, כי כמעט בכל מערכת יש מרחב לשיפור. מאפיין נוסף הוא שהמפעל פועל לרוב סביב השעון, או לפחות במשמרות ארוכות, ולכן מערכות הקירור והקיטור צוברות שעות עבודה רבות, וכל אחוז נצילות מצטבר לחיסכון משמעותי לאורך השנה.
מאפיין שני, ייחודי וקריטי, הוא ששיקול האנרגיה כפוף לחלוטין לבטיחות המזון ולאיכות המוצר. אי אפשר פשוט להעלות טמפרטורת קירור או לקצר זמני שטיפה רק כדי לחסוך חשמל, כי כל שינוי כזה עלול לפגוע בבטיחות המוצר. לכן סקר אנרגיה במפעל מזון חייב להיות מקצועי ושמרני: הוא מחפש את החיסכון בתוך מרחב התמרון התהליכי המותר, למשל הורדת לחץ העיבוי בלי לפגוע ביכולת הקירור, ולא על חשבונו. מאפיין שלישי הוא ריבוי נשאי האנרגיה: מלבד חשמל, מפעלים רבים שורפים גז טבעי, מזוט או סולר לייצור קיטור, וכל הדלקים האלה נספרים יחד עם החשמל לצורך סף החובה הרגולטורי.
מי חייב בסקר אנרגיה ובממונה אנרגיה
החובה נקבעת לפי צריכת האנרגיה השנתית הכוללת, חשמל יחד עם דלקים, נמדדת בטון שווה ערך נפט. שני ספים רלוונטיים למפעל מזון:
| חובה | סף שנתי | בקירוב בחשמל | מה היא דורשת |
|---|---|---|---|
| מינוי ממונה אנרגיה | 300 טון שווה ערך נפט | ~1.5 מיליון קוט"ש | מעקב צריכה, איתור חריגות, קידום התייעלות |
| ביצוע סקר אנרגיה | 1,250 טון שווה ערך נפט | ~6 מיליון קוט"ש | סקר תקופתי (כל 4.5 שנים, או 6 עם ISO 50001) |
כמעט כל מפעל מזון פעיל עם קירור תעשייתי וקו ייצור חוצה את סף הממונה בקלות, ומפעל בינוני עד גדול חוצה גם את סף הסקר. שימו לב במיוחד שגם הדלק לייצור קיטור נספר לסף, ולכן מפעל עם עומס תרמי כבד עשוי להיות חייב גם אם החשמל לבדו נמוך מהסף. את חובת הממונה אפשר למלא בעובד פנימי או בממונה אנרגיה במיקור חוץ, פתרון נפוץ אצל מפעלים שמעדיפים מומחה חיצוני על פני עובד ייעודי, ומפורט גם במדריך ממונה אנרגיה מוסמך. כדי לבדוק במהירות אם אתם חוצים את הסף, אפשר להשתמש במחשבון חובת סקר אנרגיה.
מפת צריכת האנרגיה של מפעל מזון
לפני שמדברים על חיסכון צריך לדעת לאן הולכת האנרגיה. הפילוח משתנה מאוד לפי סוג המוצר, מחלבה שונה ממאפייה ושונה ממפעל משקאות קרים, אבל סדר הגודל הטיפוסי בחלוקת החשמל הוא:
| מערכת | חלק מחשבון החשמל | מאפיין |
|---|---|---|
| קירור תעשייתי ואחסון בקור | 30-55% | הצרכן השולט, פועל 24/7, רגיש ללחץ עיבוי ולנצילות |
| אוויר דחוס (מדחסים) | 8-20% | רגיש לדליפות וללחץ עבודה, מועמד להשבת חום |
| מכונות ייצור והנעה | 10-20% | מנועים, מערבלים, ממחים, ממלאים ומסועים |
| אוורור, מיזוג והפרדת לחות | 8-15% | תלוי בדרישת חדרים נקיים ובאקלים |
| שאיבת מים, CIP ושפכים | 3-8% | נצילות משאבות ושטיפה, חופף לעולם המים |
| תאורה ומבני שירות | 3-8% | מעבר ל-LED ובקרה לפי נוכחות |
בנוסף לחשמל, חלק ניכר מהאנרגיה במפעלי מזון רבים הוא חום בדלק: דוודי קיטור שמייצרים קיטור לפסטור, בישול, אפייה, ושטיפה חמה. הקיטור אינו מופיע בחשבון החשמל אלא בחשבון הגז או הסולר, אבל הוא חלק מהותי מהאנרגיה הכוללת של המפעל ומסף החובה. המסקנה ברורה: הקירור התעשייתי לבדו מסביר בדרך כלל כשליש עד יותר ממחצית חשבון החשמל, וביחד עם הקיטור והאוויר הדחוס מדובר ברוב מוחלט של האנרגיה. סקר אנרגיה למפעל מזון ממקד את המאמץ בדיוק שם. נושא המים והשפכים, שכל מטר מעוקב מים חמים שאובד הוא גם אנרגיה אבודה, חופף למדריך פחת המים.
קירור תעשייתי — הזכייה הגדולה
מאחר שהקירור הוא הצרכן הגדול במפעל מזון, הוא גם המנוף החזק ביותר לחיסכון. מערכת קירור תעשייתי, אמוניה או גליקול, מורכבת ממדחסים, ממעבים שדוחים את החום החוצה, וממאדים בחדרי הקירור ובתהליך. ארבעה כיוונים מרכזיים חוסכים כאן קוט"ש אמיתיים:
- בקרת לחץ עיבוי צף (Floating Head Pressure): זהו אחד החיסכונות המשתלמים ביותר ולעיתים גם הזולים. מערכות רבות מקובעות ללחץ עיבוי גבוה וקבוע, גם ביום קריר וגם בלילה. הורדת לחץ העיבוי ככל שטמפרטורת החוץ מאפשרת מורידה ישירות את עבודת המדחס. כל מעלת צלזיוס שמורידים בטמפרטורת העיבוי שווה בקירוב כשניים עד שלושה אחוזי חשמל במדחס, ולאורך שנה זה מצטבר משמעותית.
- מעבים נקיים ומאווררים יעילים: מעבה מלוכלך, מאובק או עם זרימת אוויר חסומה מאלץ את המערכת לעבוד בלחץ עיבוי גבוה יותר ושורף חשמל מיותר. ניקוי תקופתי, החלפת מאווררי מעבה לבקרת מהירות, ובמקרים מתאימים מעבר ממעבה אוויר למעבה אידוי, מורידים את לחץ העיבוי ואת הצריכה.
- בקרת הפשרה ואופטימיזציה של המאדים: מאדים מכוסים בכפור מאבדים יעילות, אך הפשרה מיותרת או ארוכה מדי גם היא שורפת אנרגיה ומכניסה חום לחדר. מעבר מהפשרה לפי שעון להפשרה לפי דרישה, יחד עם העלאת טמפרטורת האידוי עד למותר תהליכית, משפרים את נצילות המערכת.
- בקרת מהירות למדחסים ולמאוורים: מערכת קירור שעובדת מול עומס משתנה ומווסתת בעקיפה או בעצירה והדלקה תכופות מבזבזת אנרגיה. כונן תדר שמתאים את הספיקה לעומס בפועל, יחד עם רצף הפעלה חכם בין כמה מדחסים, מוריד את הצריכה בעומסים חלקיים, שהם רוב שעות העבודה.
קיטור, אוויר דחוס והשבת חום — חיסכון משלים גדול
אחרי הקירור, שתי מערכות תשתית נוספות מרכזות חלק ניכר מהאנרגיה, ובשתיהן יש בדרך כלל פוטנציאל חיסכון נדיב.
ייצור קיטור ומים חמים. דוודי קיטור מאבדים אנרגיה בכמה ערוצים: גזי פליטה חמים, קונדנסט שלא מוחזר, איטום וקיטור בורח, ובידוד חסר בצנרת ובמיכלים. החזרת קונדנסט חם אל הדוד, שיפור הבידוד של קווי קיטור ומיכלים, אטימת מלכודות קיטור פגומות, ובמקרים מתאימים השבת חום מגזי הפליטה לחימום מים מקדים, חוסכים דלק רב. כל אלה מורידים אנרגיה אמיתית, וחלקם בהחזר מהיר במיוחד.
אוויר דחוס. אוויר דחוס הוא נשא האנרגיה היקר ביותר במפעל, כי רק חלק קטן מהחשמל שנכנס למדחס הופך לאוויר שימושי. שלושה מנופים מרכזיים: איטום דליפות, שלרוב מבזבזות עשרות אחוזים מתפוקת המדחס בלי שאיש שם לב, הורדת לחץ העבודה לערך המינימלי שהתהליך באמת דורש, ומעבר למדחס עם בקרת מהירות שמתאים את התפוקה לדרישה. בנוסף, מדחס פולט הרבה חום, וניתן להשיב אותו לחימום מים או חללים.
השבת חום חוצת מערכות. מפעל מזון הוא מקרה מובהק שבו אפשר לחבר מערכת שדוחה חום למערכת שצורכת חום. החום שנדחה ממעבי הקירור וממדחסי האוויר יכול לחמם מים מקדימים לדוד הקיטור או למערכת ה-CIP, ובכך מורידים גם את עבודת הקירור וגם את צריכת הדלק. זיהוי הזדמנויות השבת חום הוא אחד הפרקים בעלי הערך הגבוה בסקר של מפעל מזון.
מים, שטיפת CIP ושפכים
כאן נפגשים העולם האנרגטי והעולם המימי, וזה התחום שבו הנדסת מים ואנרגיה משלימות זו את זו. למפעל מזון יש שלוש זירות מים שכל אחת נושאת גם אנרגיה:
- שאיבת מים ולחץ: משאבות אספקת המים, ההגברה והמים החמים צורכות חשמל, וכמו בכל שאיבה הנצילות שלהן יכולה לזלוג. בדיקת נצילות לפי ISO 9906 למשאבות הגדולות מאתרת בזבוז, ואת פוטנציאל החיסכון אפשר לאמוד במחשבון נצילות משאבה.
- שטיפת CIP ומים חמים: מערכות הניקוי במקום (CIP) צורכות מים חמים, קיטור וכימיקלים בכמויות גדולות. אופטימיזציה של זמני וטמפרטורות השטיפה במרחב המותר תברואתית, השבת חום ממי שטיפה והחזרת מים, חוסכים גם מים, גם אנרגיה לחימום וגם עומס על מערכת השפכים, בלי לפגוע בתקן הניקיון.
- שפכים והשבת מים: כל מטר מעוקב מים חמים שיורד לביוב הוא גם מים וגם אנרגיה שחיממה אותו לחינם. הפחתת צריכת המים, השבת מים מתאימים לשימוש חוזר בקירור או בשטיפה גסה, וניטור פחת, מורידים את שלוש העלויות יחד. את מדדי הפחת והמאזן אפשר לבחון במחשבון מאזן המים.
תעו"ז, צבירת קור וכופל הספק — חיסכון כספי, לא קילוואט שעה
תעריף החשמל בישראל משתנה לפי שעה ולפי עונה (תעו"ז), ושעות השיא, בעיקר בקיץ, יקרות משמעותית משעות השפל. למפעל מזון יש כאן נכס מיוחד: הקירור מאפשר לצבור קור בשעות הזולות. ייצור קרח או צבירת קור במאגר תרמי בשעות השפל, לשימוש בשעות השיא היקרות, מזיז עלות חשמל מהיקר לזול. גם תזמון תהליכים גמישים, שטיפות וקירור מקדים, ניתן לעיתים להסיט לשעות שפל. את ההיגיון אפשר לבחון במחשבון הסטת עומסים ולפי מבנה תעריף תעו"ז 2026.
מפעל מזון עמוס גם בעומסים השראתיים: מנועי מדחסים, מאווררים ומשאבות גדולים שמושכים מהרשת הספק ראקטיבי ומורידים את כופל ההספק. כשהכופל יורד מתחת לסף, חברת החשמל מחייבת תוספת, והתקנת סוללת קבלים מבטלת אותה. חשוב מאוד להבין: גם הסטת העומסים וצבירת הקור וגם תיקון כופל הספק חוסכים כסף בחשבון, אבל הם כמעט לא משנים את צריכת הקילוואט שעה. לכן הם אופטימיזציה כספית, ולא שימור אנרגיה. אלה המלצות לגיטימיות וחשובות, אך מקומן נפרד מהמלצות שימור האנרגיה, כפי שנסביר מיד.
שימור אנרגיה מול אופטימיזציה כספית — איך לא לבלבל
זו הנקודה המקצועית החשובה ביותר במדריך, וגם המקום שבו סקרים רבים שוגים. הרגולציה של סקר אנרגיה מודדת שימור אנרגיה, כלומר הפחתת צריכת הקילוואט שעה, ולא חיסכון כספי. לכן מותר וצריך להפריד בין שני סוגי המלצות:
| שימור אנרגיה (קוט"ש) | אופטימיזציה כספית (₪ בלבד) |
|---|---|
| בקרת לחץ עיבוי צף וניקוי מעבים | צבירת קור והסטת עומסים לשעות שפל בתעו"ז |
| השבת חום מקירור, קיטור ואוויר דחוס | תיקון כופל הספק |
| איטום דליפות אוויר דחוס והורדת לחץ | הפחתת שיא ביקוש |
| נצילות משאבות ובקרת מהירות | |
| החזרת קונדנסט, בידוד ואופטימיזציית CIP |
שתי העמודות חשובות למנהל, אבל הן לא אותו דבר, וערבוב ביניהן יוצר שתי בעיות. הראשונה היא רגולטורית: אם מנפחים את חיסכון האנרגיה המדווח בעזרת חיסכון כספי שאינו מוריד קילוואט שעה, הדוח לא עומד בכוונת התקנות. השנייה היא ניהולית: המנהל מקבל תמונה מעוותת של היכן באמת פוחתת הצריכה. סקר מקצועי מציג את חיסכון הקילוואט שעה לחוד, מתעדף את ההמלצות הכדאיות לפי החזר השקעה (הקריטריון בתקנות הוא בדרך כלל החזר של עד שלוש שנים), ומציג את האופטימיזציה הכספית כשכבה נפרדת ושקופה.
איך מתנהל סקר אנרגיה במפעל מזון
סקר מסודר במפעל עובר חמישה שלבים. ראשית, איסוף נתונים: חשבונות חשמל ודלק של שלוש שנים, נתוני תפוקה לפי קו ומוצר, רשימת מערכות הקירור, הקיטור והאוויר הדחוס עם נתוני ההספק שלהן, ושעות ההפעלה. שנית, סקירת שטח: מעבר על חדר המכונות של הקירור, על דוודי הקיטור, על מדחסי האוויר, על קווי הייצור ועל מערכת המים וה-CIP, ותיעוד תנאי העבודה בפועל. שלישית, מדידות במערכות הגדולות, צריכת חשמל, לחצים, טמפרטורות וספיקות, כדי לחשב את הנצילות בנקודת העבודה ואת הצריכה הסגולית. רביעית, מאזן אנרגיה שמפרק את הצריכה השנתית למערכות, מאמת אותה מול החשבונות ומשווה כל מערכת לנצילות שאפשר להשיג בה. וחמישית, דוח מסודר לפי מבנה הפרקים שדורשות התקנות, עם המלצות מתועדפות לפי החזר השקעה.
את תרגום החיסכון בקילוואט שעה לכסף, כשמדובר באומדן קדימה, עושים לפי המתח של המתקן: מפעל גדול מחובר בדרך כלל במתח גבוה, ולכן התעריף המשוער הוא כ-0.40 שקל לקילוואט שעה ללא מע"מ, ומפעל קטן יותר במתח נמוך כ-0.50 שקל לקילוואט שעה ללא מע"מ. כשמדובר בכמה האנרגיה באמת עלתה, לוקחים את הסכום מחשבונות החשמל והדלק האמיתיים ולא מתעריף משוער. בכל מקרה, כל הסכומים שמוצגים ללקוח הם ללא מע"מ. המבנה המלא של דוח סקר אנרגיה, פרק אחר פרק, מפורט בהמדריך המלא לסקר אנרגיה. מאחר שמפעל מזון הוא בבסיסו מתקן תעשייתי, מומלץ לקרוא גם את מדריך סקר אנרגיה לתעשייה.
צ'קליסט למנהל אנרגיה של מפעל מזון
- בדקו אם המפעל חוצה את סף הסקר (כ-6 מיליון קוט"ש בשנה) ואת סף הממונה (כ-1.5 מיליון קוט"ש), וזכרו לספור גם את הדלק לקיטור, והאם מונה ממונה אנרגיה כנדרש.
- מפו את חלוקת החשמל בין הקירור, האוויר הדחוס, מכונות הייצור, האוורור ומערכת המים, וזהו את הצרכן השולט.
- הפעילו בקרת לחץ עיבוי צף במערכת הקירור, ובדקו ניקיון מעבים ויעילות מאווררים. זו לרוב ההמלצה עם ההחזר המהיר ביותר.
- בדקו את מחזורי ההפשרה ואת טמפרטורת האידוי, ועברו להפשרה לפי דרישה היכן שאפשר.
- אטמו דליפות אוויר דחוס, הורידו את לחץ העבודה למינימום הנדרש, ושקלו מדחס עם בקרת מהירות.
- החזירו קונדנסט לדוד, שפרו בידוד קווי קיטור ואטמו מלכודות קיטור פגומות.
- חפשו הזדמנויות השבת חום מהקירור, מהמדחסים ומהקיטור לחימום מים מקדים ול-CIP.
- בצעו בדיקת נצילות לפי ISO 9906 למשאבות הגדולות, ואופטמו זמני וטמפרטורות שטיפת CIP במרחב המותר תברואתית.
- שקלו צבירת קור והסטת עומסים לשעות שפל בתעו"ז, ובדקו את כופל ההספק, אבל סווגו את שניהם כחיסכון כספי ולא כשימור אנרגיה.
- דרשו דוח שמפריד בבירור בין חיסכון בקילוואט שעה לבין חיסכון בכסף, ומתעדף המלצות לפי החזר השקעה.
שאלות נפוצות
האם מפעל מזון חייב בסקר אנרגיה?
מפעל מזון שצריכת האנרגיה השנתית הכוללת שלו, חשמל יחד עם דלקים לייצור קיטור, עוברת את הסף של 1,250 טון שווה ערך נפט, שהם בקירוב 6 מיליון קילוואט שעה בשנה בערך חשמל, חייב לבצע סקר אנרגיה לפי תקנות מקורות אנרגיה. מפעל בינוני עד גדול עם קירור תעשייתי הפועל 24 שעות, דוודי קיטור ומדחסי אוויר חוצה את הסף בקלות. חשוב לזכור שגם הדלק שמשמש לייצור קיטור נספר לסף, ולכן מפעל עם עומס תרמי גדול עשוי להיות חייב גם אם החשמל לבדו נמוך מהסף. הסקר חוזר בערך אחת ל-4.5 שנים, או אחת ל-6 שנים עם ISO 50001. יש להבחין בין חובת ביצוע הסקר לבין חובת יישום ההמלצות, שחלה על גוף מבוקר.
מתי מפעל מזון חייב למנות ממונה אנרגיה?
חובת מינוי ממונה אנרגיה חלה כבר מסף נמוך יותר, 300 טון שווה ערך נפט לשנה, שהם בקירוב 1.5 מיליון קילוואט שעה, בערך רבע מסף הסקר. כמעט כל מפעל מזון פעיל עם קירור תעשייתי וקו ייצור חוצה את הסף הזה, ולכן חייב למנות ממונה אנרגיה שאחראי על מעקב הצריכה, איתור חריגות וקידום התייעלות. אפשר למנות ממונה פנימי או לשכור שירות ממונה אנרגיה במיקור חוץ, פתרון נפוץ אצל מפעלים שמעדיפים מומחה חיצוני על פני העסקת עובד ייעודי.
איפה נמצא החיסכון הגדול ביותר במפעל מזון?
ברוב מפעלי המזון הקירור התעשייתי הוא הצרכן הגדול ביותר בחשמל, ולכן שם נמצא החיסכון הגדול ביותר. המנופים המרכזיים הם הורדת לחץ העיבוי באמצעות בקרת לחץ עיבוי צף שמנצלת ימים קרירים, ניקוי ושיפור המעבים, אופטימיזציה של מחזורי ההפשרה במאדים, והעלאת טמפרטורת האידוי עד למותר תהליכית. אחרי הקירור, ייצור הקיטור ואוויר הדחוס הם המנופים הבאים: השבת חום מהמעבים ומהקיטור, החזרת קונדנסט, איטום דליפות אוויר דחוס והורדת לחץ העבודה. בכל אלה החיסכון הוא בקוט"ש אמיתיים.
למה הקירור התעשייתי הוא הצרכן הגדול במפעל מזון?
מפעל מזון חייב לשמור על שרשרת הקירור לאורך כל התהליך, מקבלת חומר הגלם ועד אחסון המוצר המוגמר, מסיבות של בטיחות מזון ואיכות. מערכות הקירור התעשייתי, בדרך כלל אמוניה או גליקול, פועלות סביב השעון כל ימות השנה ומסלקות חום גם מהתהליך וגם מחדרי הקירור והקפאה. מאחר שהן רצות ברצף ובהספק גבוה, הן צוברות את מרבית שעות העבודה ואת מרבית הקילוואט שעה. לכן כל שיפור קטן בנצילות מערכת הקירור, למשל הורדת לחץ העיבוי במעלה אחת, מצטבר לחיסכון גדול לאורך השנה.
מהי צריכה סגולית במפעל מזון ולמה קשה להשוות בין מפעלים?
הצריכה הסגולית נמדדת בקילוואט שעה לכל יחידת תפוקה, למשל לכל טון מוצר או לכל אלף ליטר חלב מעובד, והיא המדד המרכזי ליעילות אנרגטית של המפעל. הקושי בהשוואה נובע מכך שתמהיל המוצרים והתהליכים משתנה מאוד בין מפעלים: מחלבה שמייצרת גבינות קשות צורכת אחרת ממפעל משקאות קרים, ומאפייה תעשייתית עם תנורים גדולים שונה ממפעל בשר קפוא. לכן בסקר אנרגיה משווים את הצריכה הסגולית של המפעל לעצמו לאורך זמן ולמפעלים דומים בלבד, ובעיקר בוחנים כל מערכת מול הנצילות שאפשר להשיג בה בנקודת העבודה שלה, ולא מספר גולמי מול מפעל אחר.
האם הסטת עומסים לשעות שפל בתעו"ז נחשבת חיסכון אנרגיה?
לא במובן של שימור אנרגיה. הסטת עומסים לשעות השפל של תעו"ז, למשל ייצור קרח או צבירת קור במאגר תרמי בשעות הזולות לשימוש בשעות היקרות, חוסכת כסף ניכר בחשבון אבל כמעט לא מורידה את צריכת הקילוואט שעה עצמה. לכן בסקר אנרגיה תקני זו אופטימיזציה כספית תפעולית ולא שימור אנרגיה. זו המלצה לגיטימית וחשובה במפעל מזון, כי הקירור מאפשר צבירת קור גמישה, אבל יש להציג אותה בנפרד מהמלצות שמורידות קילוואט שעה, כדי לא לנפח את חיסכון האנרגיה המדווח.
כמה אנרגיה אפשר לחסוך במפעל מזון?
במפעל מזון שלא עבר התייעלות מסודרת, סקר אנרגיה מאתר בדרך כלל פוטנציאל שימור של בערך 10 עד 25 אחוז מצריכת האנרגיה, רובו בקירור התעשייתי, בייצור הקיטור ובאוויר הדחוס. החזר ההשקעה בהמלצות הכדאיות נע לרוב בין שנה לשלוש שנים, ובחלק מההמלצות התפעוליות, כמו איטום דליפות אוויר דחוס או בקרת לחץ עיבוי, ההחזר מהיר עוד יותר. הטווח המדויק תלוי בגיל הציוד, בתמהיל המוצרים ובמידת הבקרה הקיימת על מערכות הקירור והקיטור.
